חיות המחמד

שוב שלום מהננסטר, היום הפוסט שלי יעסוק בחיות המחמד של המשפחה שלנו:

החתול: כשהייתי בן שנתיים וחצי (פחות או יותר) רציתי חתול, אבל לא רציתי סתם חתול רציתי חתול אפור עם עיניים ירוקות. אמא ואבא ואני חיפשנו אבל לא מצאנו... עד שיום אחד מצאנו חתול בדיוק כמו שרציתי! הוא היה גור פחדן, אבל במהלך השנים, הוא התרגל אלינו וקצת פחות פחד מכולם, אומנם הוא עדיין מתחבא מתחת למיטה (המון פעמים...), והוא עדיין בורח מאנשים שהוא עוד לא מכיר, אבל מאיתנו הוא לא בורח, והיום כשפינקתי אותו בליטופים, אז הוא נתן לי את ההשראה לפוסט הזה. זה הסיפור המאוד מקוצר על החתול גרין.

הדג: חודשיים אחרי שאנחנו עברנו לרחובות, אז רצינו (אני והאחים שלי) דג זהב, אמא הסכימה, אבא הסכים, אז בערב ראש השנה חזרנו מהסידורים, עם דג זהב, בהתחלה אני ואחותי האכלנו אותו בתורות, ואז אני לא זוכר איך זה קרה אבל הפסקנו לתת תשומת לב לדג, ורק אימא טיפלה בו. ואז בסביבות סוכות, שנה אחרי (שזה תוחלת חיים מרשימה לדג זהב), כשאני ואחותי ששחקנו במחשב שמתי לב שהדג צף באקווריום ולא זז, מיד רצתי לקרוא לאימא, היא ניסתה לטפל בו אבל הוא מת.

וזה הסיפור המקוצר מאוד והעצוב של הדג ליאור.

האוגרים: לכבוד יום הולדת תשע שלי, אני רציתי תוכי (יסופר בהמשך סיפורו) ואחותי אוגרים סיביריים. בדרך לקנות לי תוכי, עצרנו בחנות חיות ודניאל בחרה שני אוגרים- אחד חום ששמו עידו ואחד לבקן ששמו שלג. דניאל ואמא טיפלו בהם ממש יפה, עד שערב אחד שמענו ציוצים מוזרים בוקעים מהכלוב ראינו את שלג מתקיף את עידו! זה המשיך ככה, עד שיום אחד כשאחי הכניס אצבע לכלוב והוא ננשך על ידי שלג, עברו כמה שבועות שבהם שלג נשך אותי שלוש פעמיים, ואז אחותי החליפה אותו באוגר חמוד ששמו ג'ינג'ר, עברו כמה חודשים ואז כשאמא הכינה ארוחת ערב בן גילה שג'ינג'ר מת. כעבור כמה שבועות עידו מת גם מבדידות, ובזאת תם עידן האוגרים.
וזה הסיפור המקוצר והטרגי של האוגרים עידו, שלג וג'ינג'ר.


התוכית: כשנסענו לבחור לי תוכי ליום הולדת 9, היו הרבה תוכים אצל מגדל התוכים, אבל אני רציתי תוכי צהוב (כנראה שיש לי קטע עם להחליט מה יהיה הצבע של חיית המחמד שלי עוד לפני שבחרתי אותה), היו שלושה לבחור מהם. בחרתי את זה שהכי מצא חן בעיני. הוא התגלה כמתוק ומקסים. כעבור כמה חודשים הופיעה בכלוב פתאום ביצה (לא מופרית), זה היה מאוד מפתיע (!) כך גילינו שהיא בעצם תוכית. ומיד שינינו לה את השם מאלברט לאלברטה. כל פעם שאנחנו  חוזרים הביתה היא מצייצת לנו כל כך חזק ולא מפסיקה עד שאנחנו מתקרבים אליה ומוציאים אותה, והיא אוהבת את כולם אבל הכי רגועה אצלי ואצל אבא.  היא כל הזמן קוראת לאבא אז הכרזתי שהיא בטח מאוהבת בו! בימים שהיא מטילה ודוגרת על הביצים היא מתנהגת בצורה תוקפנית, כי היא מגנה על הביצים אבל כשאין לה ביצים היא מתנהגת ממש מקסים.  וזה הסיפור המקוצר מאוד והשמח ביותר של התוכית אלברטה.

טוב זה הכול
הננסטר